<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"ז</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ואשר שאל אדוני על נותן טעם לפגם אי שרי אי לא. פלוגת' דרבוות' הוא יש אוסרין, וראייתם מדפרי' פ' כל שעה [ל' ע"א], ולשהינהו אחר הפסח ונעביד בהו שלא במינן, גזיר' דילמ' אתי למיעבד בהו במינן, ומאי משני, אפי' במינן נמי לישתרי דהא נותן טעם לפגם הוא, אלא ש"מ דאסיר דבמינו במשהו. והמתירי' מפרשי' הת', גזיר' דילמ' אתי לבשל לכתחלה במינן, ואע"ג דנותן טעם לפגם שרי, ה"מ דיעבד, כדאית' בשיל' דע"ז [ע"ה ע"ב], ואין להאריך ותמצאנו בתוספותי. ודבר זה תלוי במנהג, יש מקומות שמתירי' ויש מקומו' שאוסרי'. ומה שכתבת כיון שאיסורו במשהו מה לי לשבח מה לי לפגם, ויש דוחי', לא דמי מה שאינו לא משביח ולא פוגם לדבר שפוגם.
